משנה תורה להרמב"ם ספר טהרה הלכות מטמאי משכב ומושב

הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ט

א  דבר שהיה מחובר בארץ, או מסומר במסמרים--אם היה כוחו יפה וחזק, והקיש עליו הזב, ובעת שהקיש הניד כלי או אוכלין ומשקין מכוח הכאתו, או שהפילן--הרי אלו טהורין.

ב  ואם לא היה כוחו יפה וחזק, אלא היה מתנדנד, והקיש עליו הזב, והפיל או הניד בכוח הכאתו כלים או אוכלין ומשקין--הרי אלו טמאין; וכאילו הסיטן, שהרי מכוחו נפלו.  זה הכלל--כל שנפל מכוח היסטו, טמא; מכוח הרעדה, טהור.

ג  כיצד:  הקיש על אילן או סוכה שכוחן רע, או על סולם מצרי שאינו קבוע במסמר, או על קורה ודלת וכבש שאינן מחוברין בטיט, או שהקיש על הנגר ועל המנעול ועל המשוט, ובשעה שהקיש הפיל אוכלין ומשקין או כלים--אפילו הנידן, ולא נפלו--הרי אלו טמאין.

ד  אבל אם הקיש על אילן או סוכה שכוחן יפה, או על סולם מסומר, או על כבש או קורה או דלת המחוברין בטיט, או על המריש, או על התנור, ובשעה שהקיש הניד כלים או אוכלין ומשקין--אפילו הפילן, הרי אלו טהורין.  וכן כל כיוצא באלו.

ה  [ב] תנור שהייתה הפת דבוקה בו, והקיש על התנור, ונפל כיכר--אפילו היה תרומה, הרי זה טהור; ואם היה חרס מן התנור מודבק בכיכר שנפל--אפילו היה חולין, הרי זה טמא.

ו  [ג] אין המשכב או המרכב מטמא כלים או אוכלין ומשקין, אלא במגע בלבד; אבל אם היו כלים או אוכלין ומשקין למעלה מן המדרס, או שהיה המדרס למעלה מהן--אפילו לא הפסיק ביניהם אלא נייר--הואיל ולא נגע בהן, הרי אלו טהורין.  וכן אם הסיט המשכב את הכלים או את האוכלין והמשקין, הרי אלו טהורין.

ז  [ד] הזב והטהור שישבו בספינה הקטנה היכולה להמיט באדם אחד, או באסדה, או שרכבו על גבי בהמה--אף על פי שאין בגדיהן נוגעין זה בזה, הרי בגדי הטהור טמאין מדרס; וטומאתן בספק, שמא דרס הזב עליהן.  וכן נידה שישבה עם הטהורה במיטה--בגדיה טמאין מדרס, חוץ מכופח שבראשה; וכן בגדים שבראש הנס שבספינה, טהורין.

ח  [ה] הנדחק בריחיים שהגוי בתוכן, או זב וכיוצא בו--הרי בגדיו טמאין מדרס.  באיזה ריחיים אמרו--בריחיים שמנדנדין את הקרקע, עד שעוקרין את העומד כאן ודוחפין אותו ממקומו.  ודבר ברור הוא שטומאה זו בספק--שמא נעקר הטמא, ודרס על בגדי הטהור.