משנה תורה להרמב"ם ספר עבודה הלכות מעשה הקרבנות

הלכות מעשה הקרבנות פרק טו

א  האומר ולדה של זו עולה, והיא שלמים--דבריו קיימים.  היא שלמים, וולדה עולה--אם לכך נתכוון, דבריו קיימים; ואם אחר שגמר בליבו והוציא בשפתיו שתהיה שלמים, חזר בו ואמר ולדה עולה--אף על פי שחזר בו בתוך כדי דיבור, הרי ולדה שלמים:  שאין חזרה בהקדש, ואפילו בתוך כדי דיבור.

ב  האומר ידה של זו עולה, או רגלה של זו עולה--תימכר לחייבי עולות, ודמיה חולין חוץ מדמי אותן האברים:  והוא שיהיה זה המחוייב עולה שקנה אותה, נדר עולה בדמים קצובים.

ג  האומר ליבה או ראשה של זו עולה--הואיל והקדיש דבר שהנשמה תלויה בו, הרי כולה עולה; הקדיש אבר אחד מן העוף, הרי זה ספק אם נתקדש כולו או לא נתקדש.

ד  [ג] האומר בהמה זו, חצייה עולה, וחצייה שלמים--קדשה, ואינה קרבה; אלא תרעה עד שייפול בה מום, ותימכר, ויביא בחצי דמיה עולה, ובחצי דמיה שלמים.  היה מחוייב חטאת, ואמר חצייה חטאת, וחצייה עולה או שלמים, או שאמר חצייה עולה או שלמים, וחצייה חטאת--הרי זו תמות, כמו שיתבאר בחטאות המתות.

ה  [ד] בהמת השותפין שהקדיש אחד מהן חצייה שלו, וחזר ולקח החצי האחר והקדישו--הרי זו קדשה, וקרבה:  אף על פי שמתחילתה דחויה הייתה, כשהקדיש חצייה--אין הדחוי מעיקרו דחוי; ואף על פי שהוא קדושת דמים, הואיל והיא בעלי חיים, אין בעלי חיים נדחים, והרי נראית כולה להקרבה--לפיכך תקרב, ועושה תמורה.

ו  [ה] האומר דמי בהמה זו עולה, או הרי זו לעולה--אם הייתה ראויה ליקרב עולה--נתקדשה קדושת הגוף, והיא עצמה תקרב עולה.  ואם אינה ראויה--תימכר, ויביא בדמיה עולה.  [ו] אמר על בהמה טמאה, וכיוצא בה מאיסורי הקרבן שאין קדושה חלה עליהן, הרי אלו עולה--לא אמר כלום, כמו שביארנו בהלכות איסורי מזבח; אמר הרי אלו לעולה--יימכרו, ויביא בדמיהן עולה.

ז  האומר דמי פרה זו לעולה כל שלושים יום, ולאחר שלושים יום לשלמים, או שאמר דמיה לשלמים כל שלושים יום, ולאחר שלושים יום לעולה--דבריו קיימים:  ואם הקריב דמיה בתוך שלושים יום, מביא בהן כמו שנדר; ואם הקריבן לאחר שלושים יום, מביא כמו שנדר.

ח  הייתה לו בהמה מעוברת, ואמר אם ילדה זכר, הרי הוא עולה, ואם נקבה, זבחי שלמים--ילדה זכר, יקרב עולה; ילדה נקבה, תקרב זבחי שלמים; ילדה זכר ונקבה--הזכר יקרב עולה, והנקבה זבחי שלמים.  ילדה שני זכרים--האחד יקרב עולה, והשני יימכר לצריכי עולה, ודמיו חולין; וכן אם ילדה שתי נקבות--אחת תקרב שלמים, ושנייה תימכר לצריכי שלמים, ודמיה חולין.

ט  ילדה טומטום ואנדרוגינוס--אינן קודשים, והרי הן חולין כמו שביארנו; והמקדיש עובר במעי בעלת מום, וכיוצא בה--הרי זה קדוש.