משנה תורה להרמב"ם ספר עבודה הלכות מעשה הקרבנות

הלכות מעשה הקרבנות פרק יא

א  כל האוכל כזית מבשר העולה--בין לפני זריקת דמה, בין לאחר זריקת דמה--לוקה, שנאמר "לא תוכל לאכול בשעריך, מעשר דגנך . . . ונדריך אשר תידור" (ראה דברים יב,יז):  מפי השמועה למדו, שזו אזהרה לאוכל בשר העולה.  [ב] והחלב של עולה, ובשרה, והסולת והיין והשמן של נסכיה--חמשתן מצטרפין לכזית.

ב  [ג] וכן האוכל כזית מכל האימורין--בין לפני זריקה בין לאחר זריקה, בין כוהן בין ישראל--לוקה, שהאימורין כליל למזבח ככל העולה, והרי נאמר במנחת כוהנים "כליל תהיה, לא תיאכל" (ויקרא ו,טז):  כל שהוא כליל למזבח--אכילתו בלא תעשה, ולוקין עליו בכזית.

ג  וכן כל האוכל כזית מבשר חטאות הנשרפות--לוקה, שנאמר "וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אוהל מועד . . . לא תיאכל; באש, תישרף" (ויקרא ו,כג).

ד  כל האוכל כזית מבשר הקודשים, אפילו קודשים קלים, קודם זריקת דמים--לוקה:  שנאמר "לא תוכל לאכול בשעריך, מעשר דגנך . . . ונדבותיך" (דברים יב,יז)--כלומר לא תוכל לאכול נדבותיך בשעריך, קודם שזורקין דמם בשערי המקום.  מפי השמועה למדו שזו אזהרה לאוכל תודה או שלמים, קודם זריקת דמים; והוא הדין לשאר הקודשים, בין קלים בין חמורים.  ושישה דברים שבתודה, שהם החלב והבשר והסולת והשמן והיין והלחם--כולן מצטרפין לכזית.

ה  כל האוכל כזית מבשר קודשי קודשים חוץ לעזרה--לוקה, שנאמר "לא תוכל לאכול בשעריך, מעשר דגנך . . . בקרך, וצאנך" (דברים יב,יז):  מפי השמועה למדו, שזו אזהרה לאוכל מבשר חטאות ואשמות חוץ לעזרה; והוא הדין לאוכל קודשים קלים חוץ לירושלים שהוא לוקה--שחומת ירושלים לקודשים קלים, כחומת העזרה לקודשי קודשים.  ואחד בשר חטאת ואשם, או שיירי מנחות.

ו  בשר קודשי קודשים שיצא חוץ לחומת העזרה, ובשר קודשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים--נפסל, ונאסר לעולם.  ואף על פי שחזר למקומו, אסור לאוכלו; והאוכל ממנו כזית--לוקה, שנאמר "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו" (שמות כב,ל):  כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו--נעשה כטריפה, כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות.  [ז] נכנס בשר קודשים קלים להיכל, הרי זה כשר.

ז  [ח] זר שאכל כזית מבשר קודשי קודשים בעזרה אחר זריקת דמים--לוקה, שנאמר "ואכלו אותם אשר כופר בהם . . . וזר לא יאכל, כי קודש הם" (שמות כט,לג):  במקום שהכוהן אוכל, ובעת שראוי לאכול--אם אכלו שם הזר, לוקה.  אבל אם אכל הזר בשר קודשי קודשים בחוץ--לוקה משום אוכלן בחוץ, לא משום זר שאכל קודש:  שהרי אינם ראויין שם לכוהנים.  וכן אם אכלן בעזרה קודם זריקה--לוקה משום אוכל קודם זריקה בלבד, לא משום זרות.

ח  [ט] זר שאכל כזית מחטאת העוף, לוקה שתיים:  אחת משום זר שאכל את הקודש.  ואחת משום אוכל נבילה, שכל מלוקה נבילה היא; וכשהותרה--לכוהנים הותרה, לא לזרים.  והרי הן שני איסורין הבאין כאחד, כמו שביארנו.