משנה תורה להרמב"ם ספר זרעים הלכות מעשרות

הלכות מעשר פרק ח

א  הפירות שהורם מהן תרומה גדולה ותרומת מעשר, הן הנקראין חולין; ואם הפריש מהן שאר מעשרותיהן, הן הנקראין חולין מתוקנין בכל מקום.

ב  טבל שנתערב בחולין מתוקנין, מין במינו שאי אפשר להלך אחר הטעם--אם יש לו פירות אחרות, מוציא על אותו טבל תרומה ומעשרות לפי חשבון.  ואם אין לו פירות אחרות, הרי הכול אסור עד שיפריש; וכשהוא מפריש, מפסיד מן החולין המתוקנין כדי תרומת מעשר של טבל.

ג  כיצד:  מאה סאה של טבל, שנתערב במאה סאה של חולין מתוקנין--מפריש מן הכול מאה ואחת, וכל שהפריש טבל; ויישאר תשע ותשעים חולין מתוקנין.  נמצא מפסיד סאה אחת.  וכן אם היה אותו טבל טבול לתרומה, מפסיד מן החולין המתוקנין כדי תרומה ותרומת מעשר.

ד  ולמה מפסיד סאה זו--כדי שלא יאמר מאה שהפריש הן מאה של חולין, והמאה שנשארה היא הטבל.  וכן אם היה הטבל פחות מן החולין, או מרובה על החולין--מגביה הטבל, וכדי תרומת מעשר שבטבל מן החולין, או כדי תרומה ותרומת מעשר, אם היה טבל טבול לתרומה.  [ד] וכן אם נתערב מעשר טבול בחולין מתוקנין, אוסר בכל שהוא.  אם יש לו מעשר אחר, מוציא על אותו מעשר הטבול תרומת מעשר לפי חשבון; ואם אין לו מעשר, מגביה המעשר שנתערב ומפסיד מן החולין המתוקנין כדי תרומת מעשר שבמעשר הטבול.

ה  כיצד:  מאה מעשר, שנתערב במאה חולין מתוקנין--מפריש מן הכול מאה ועשר, וכל שהפריש מעשר; והתשעים הנשארות הן חולין כשהיו.  וכן אם היו החולין מרובין על המעשר הטבול, או פחותים ממנו--מפריש המעשר וכדי תרומת מעשר שבמעשר הטבול מן החולין.

ו  טבל שנתערב במעשר טבול--אם היה הטבל כמעשר, מפסיד מן הטבל כדי תרומת מעשר שבו.  כיצד:  מאה סאה טבל, שנתערב במאה סאה מעשר--מפריש מאה ואחת, וזה שהפריש מעשר; והתשע ותשעים הנשארות טבל.

ז  היה הטבל מרובה על המעשר--מפריש המעשר בלבד, ולא יפסיד מן הטבל כלום:  שאם יקרא שם לתרומת מעשר שבטבל, נמצא המעשר מדומע בתרומת מעשר של טבל שעלתה עימו.

ח  היה המעשר מרובה על הטבל--קורא שם לתרומת מעשר שבטבל, ומפריש הטבל וכדי תרומת מעשר של טבל ואחד ממאה מן המעשר; ויהיה טבל כולו מדומע, וימכרנו לכוהן חוץ מדמי שתי התרומות שבו.  ונמצא מפסיד מן המעשר אחד ממאה בו, שהוא כמו תרומת מעשר; ומפסיד ממנו, כמו תרומת מעשר שבטבל.

ט  כיצד:  מאה טבל, עם מאתיים מעשר--מפריש מאה ושלוש; והשלוש הן תרומת מעשר של מאה טבל ושיעור תרומת מעשר ממאתיים מעשר, כדי שלא יבוא לטעות אם נתערב בכמותו.  ויישאר מאה שבע ותשעים, והם מעשר כשהיו.

י  [ז] מי שהיו לו עשר שורות של עשר עשר כדי יין, וקבע כד אחת משורה החיצונה מעשר על מעשר על מקום אחר, ואינו יודע איזו שורה חיצונה היא--נוטל שתי חבייות באלכסון, ומערב שתיהן ומפריש מהן.

יא  [ח] קבעה בחצי שורה החיצונה, ואין ידוע איזה חצי שורה הוא--נוטל ארבע חבייות מארבע זווייות; קבעה בשורה אחת מהן, ואין ידוע איזו שורה היא--נוטל שורה אחת באלכסון; קבעה בחצי שורה, ואין ידוע איזה חצי שורה הוא--נוטל שתי שורות באלכסון, שהרי נטל חבית מכל חצי שורה.  ומערב ומפריש.

יב  [ט] קבע המעשר בכד אחת מהן, ואין ידוע איזו היא--נוטל מכל כד וכד מן המאה, ומערב; ומפריש כדי כד אחת מעשר.