משנה תורה לרמב"ם -> ספר נשים -> הלכות אישות

הלכות אישות פרק ד

א  אין האישה מתקדשת, אלא לרצונה, והמקדש אישה בעל כורחה, אינה מקודשת; אבל האיש שאנסוהו עד שקידש בעל כורחו, הרי זו מקודשת.  ויש לאיש לקדש נשים רבות, כאחת--והוא שיהיה בכסף אם קידש בכסף, פרוטה לכל אחת ואחת; ויש לאחת מהן או לאחר, לקבל הקידושין על ידי כולן מדעתן.

ב  המקדש את האישה, ונתן קידושיה מדעתה ביד חברתה, ואמר לחברתה כשנתן הקידושין בידה, ואת נמי, או וכן גם את, וכיוצא בזה--הרי שתיהן מקודשות.  אבל אם נתן בידה, ואמר לה ואת--הרי זו שקיבלה הקידושין, ספק מקודשת:  שמא לא נתכוון אלא לראות מה בליבה, וכאילו אמר לה ואת מה תאמרי בדבר זה; ולפיכך קיבלה היא הקידושין, שהרי זה עדיין שואלה לראות מה בליבה--ומפני זה, היא ספק מקודשת.

ג  התקדשי לי בדינר זה, ונטלתו וזרקתו לפניו או לים או לאור או לדבר האבד--אינה מקודשת.  אמרה לו, תנהו לאבא, או לאביך, או לאיש פלוני, ונתן--אינה מקודשת; ואם אמרה לו, תנהו לו שיקבלנו לי, ונתן--הרי זו מקודשת.  [ד] אמרה לו, הניחהו על הסלע--אינה מקודשת; ואם היה סלע שלה, מקודשת.  היה הסלע של שניהם, הרי זו מקודשת בספק.

ד  אמר לה, התקדשי לי בכיכר זה, אמרה לו, תנהו לעני--אפילו היה עני הסמוך עליה, אינה מקודשת.  תנהו לכלב, אינה מקודשת; ואם היה כלב שלה, מקודשת; היה רץ אחריה לנושכה, ואמרה לו, תנהו לכלב זה--הרי זו ספק מקודשת.

ה  היה מוכר פירות או כלים וכיוצא בהן, באת אישה ועמדה ואמרה לו תן לי מעט מאלו, ואמר לה אם אתן ליך, תהי מקודשת לי--אם אמרה הין ונתן לה, הרי זו מקודשת; אבל אם אמרה לו, תן לי מהן, או השלך לי, או דברים שעניינם לא תשחק עימי בדברים אלו אלא תן בלבד, ונתן--אינה מקודשת.

ו  וכן אם היה שותה ביין, ואמרה לו תן לי כוס אחד, ואמר לה אם אתן ליך, הרי את מקודשת לי בו, ואמרה לו השקני השקות, או תן, השקה, השלך--אינה מקודשת, שאין הדברים מראין אלא השקני בלבד ולא תשחק עימי בדבר אחר.

ז  [ו] המקדש בעד אחד--אין חוששין לקידושיו, ואף על פי ששניהם מודין; קל וחומר, למקדש בלא עדים.  המקדש בפסולי עדות של תורה, אינה מקודשת.  בפסולי עדות של דברי סופרים, או בעדים שהן ספק פסולי תורה--אם רצה לכנוס, חוזר ומקדש בכשרים; ואם לא רצה לכנוס, צריכה ממנו גט מדברי סופרים.  ואפילו כפרה האישה והכחישה את העדים, ואמרה לא קידשתני--כופין אותה ליקח הגט.  וכן דין כל קידושי ספק--אם רצה לכנוס, חוזר ומקדש ודאי; ואם לא רצה, צריכה ממנו גט מספק.

ח  [ז] קטן שקידש, אין קידושיו קידושין.  אבל גדול שקידש את הקטנה היתומה, או קטנה שיצאה מרשות אב--אם הייתה פחותה מבת שש, אף על פי שהיא נבונת לחש ביותר ומכרת ומבחנת, אין כאן שם קידושין, ואינה צריכה למאן; ואם הייתה מבת עשר ומעלה, אף על פי שהיא סכלה ביותר, הואיל ונתקדשה לדעתה, הרי זו מקודשת למיאון.

ט  הייתה מבת שש עד סוף עשר, בודקין את יופי דעתה--אם מבחנת ומכרת עסקי הנישואין והקידושין, צריכה למאן; ואם לאו, אינה מתקדשת למיאון ואינה צריכה למאן.

י  [ח] כיצד מתקדשת למיאון:  שאם נתקדשה, ולא רצת לישב עם בעלה--צריכה למאן בפני שניים, ולומר איני רוצה בפלוני בעלי, ויוצאה בלא גט, כמו שיתבאר בהלכות גירושין; וזו היא הנקראת ממאנת.  ולמה יוצאה בלא גט, מפני שאין קידושיה קידושין מן התורה; אלא קידושי קטנה זו מדברי סופרים, והן תלויין:  שאם ישבה עם בעלה עד שגדלה--גמרו קידושיה, ונעשת אשת איש גמורה, ואינו צריך לחזור ולקדשה אחר שגדלה; ואם לא רצת לישב--צריכה למאן, ותצא בלא גט.

יא  [ט] חירש שנשא פיקחת, וכן חירשת שנישאת לפיקח--אין קידושיהן גמורין מן התורה, אלא מדברי סופרים; לפיכך אם בא פיקח וקידש אשת חירש הפיקחת--הרי זו מקודשת לשני קידושין גמורין, ונותן גט, והיא מותרת לבעלה החירש.  אבל השוטה שקידש פיקחת, או פיקח שקידש שוטה--אין כאן קידושין כלל, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.

יב  [י] סריס שקידש, בין סריס חמה בין סריס אדם, וכן איילונית שנתקדשה--הרי אלו קידושין גמורין.  [יא] טומטום ואנדרוגינוס שקידשו אישה, או שקידשן איש--הרי אלו קידושי ספק, וצריכין גט מספק.

יג  [יב] המקדש אחת מן העריות, לא עשה כלום--שאין קידושין תופסין בערווה, חוץ מן הנידה:  שהמקדש את הנידה, הרי זו מקודשת קידושין גמורין; ואין ראוי לעשות כן.

יד  [יג] אשת איש שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר בפני בעלה, הרי זו מקודשת לשני, שהאישה שאמרה לבעלה בפניו גירשתני, נאמנת:  חזקה, אינה מעיזה פניה בפני בעלה.  אבל אם קידשה אחר שלא בפני בעלה, אין קידושין תופסין בה, עד שתביא ראיה שנתגרשה, קודם שתקבל הקידושין:  כל שלא בפניו, מעיזה.

טו  [יד] המקדש אחת מן השנייות, או מאיסורי לאוין, או מאיסורי עשה, וכן היבם שקידש צרת ערווה--הרי זו מקודשת קידושין גמורין:  חוץ מיבמה שנתקדשה לזר, שהיא מקודשת בספק--נסתפק לחכמים אם הקידושין תופסין ביבמה, כשאר חייבי לאוין, או אין קידושין תופסין בה, כערווה.  ואף על פי שאסור לו לכנוס אחת מכל אלו, הרי זה מגרש בגט.

טז  [טו] המקדש גויה או שפחה--אינן קידושין, אלא הרי היא אחר קידושין כמה שהייתה קודם הקידושין; וכן גוי ועבד שקידשו בת ישראל, אין קידושיהן קידושין.  ישראל משומד שקידש בת ישראל--אף על פי שהוא עובד עבודה זרה ברצונו--הרי אלו קידושין גמורין, וצריכה ממנו גט.

יז  [טז] המקדש אישה שחצייה שפחה, וחצייה בת חורין--אינה מקודשת קידושין גמורין, עד שתשתחרר; וכיון שנשתחררה, גמרו קידושיה כקידושי קטנה שגדלה, ואינו צריך לקדשה קידושין אחרים.  בא אחר וקידשה אחר שנשתחררה, הרי זו ספק קידושין לשניהם.  [יז] ואיזו היא שפחה חרופה האמורה בתורה, זו מי שחצייה שפחה וחצייה בת חורין שקידשה עבד עברי; ומי שחצייו עבד וחצייו בן חורין שקידש בת חורין, הרי זה ספק קידושין.

יח  שיכור שקידש--קידושיו קידושין, ואף על פי שנשתכר הרבה.  ואם הגיע לשכרותו של לוט, אין קידושיו קידושין; ומתיישבין בדבר זה.

יט  המקדש בפחות מפרוטה, אינה מקודשת.  קידשה באוכל או בכלי וכיוצא בו ששווה פחות מפרוטה--הרי זו מקודשת בספק, וצריכה גט מספק:  שמא דבר זה שווה פרוטה במקום אחר.  הא למדת, שכל המקדש בשווה כסף--אם היה שווה פרוטה באותה המדינה, הרי אלו קידושי ודאי; ואם אינו שווה פרוטה, הרי אלו קידושי ספק.

כ  ייראה לי, שאם קידש בתבשיל או בירק שאינו מתקיים, וכיוצא בהם--אם לא היו שווה פרוטה באותו המקום, אינה מקודשת כלל:  שהרי דבר זה אינו מגיע למקום אחר עד שיפסד ויאבד, ולא יהיה שווה כלום.  ודבר של טעם הוא זה, וראוי לסמוך עליו.

כא  [כ] המקדש אישה בפחות מפרוטה, או שקידש שתי נשים בפרוטה--אף על פי ששלח סבלונות אחר מכאן, אינה מקודשת; וכן קטן שקידש--אף על פי ששלח סבלונות אחר שהגדיל, אינה מקודשת:  שמחמת קידושין הראשונים שלחן, שהיו קידושין פסולין.

כב  [כא] המקדש את האישה בכסף או בשטר, אינו צריך שייתן הקידושין לתוך ידה; אלא כיון שרצת לזרוק לה קידושיה, וזרקן--בין לתוך ידה, בין לתוך חיקה, או לתוך חצרה, או לתוך שדה שלה--הרי זו מקודשת:  הייתה עומדת ברשות הבעל--צריך שייתן לתוך ידה, או לתוך חיקה.

כג  הייתה עומדת ברשות שהיא של שניהן, וזרק לה קידושיה מדעתה, ולא הגיעו לידה או לחיקה--הרי זו מקודשת קידושי ספק; ואפילו אמרה לו, הנח קידושיי על מקום זה, ואותו המקום של שניהם--הרי אלו קידושי ספק.

כד  [כב] היו עומדים ברשות הרבים, או ברשות שאינה של שניהם, וזרק לה קידושיה--קרוב לו, אינה מקודשת; קרוב לה, הרי זו מקודשת.  מחצה למחצה, או שהיו ספק קרוב לה ספק קרוב לו, ואבדו קודם שיגיעו לידה--הרי זו מקודשת בספק.

כה  כיצד הוא קרוב לה, וקרוב לו:  כל שהוא יכול לשמור אותן, והיא אינה יכולה--זה הוא קרוב לו; היא יכולה לשמור, והוא אינו יכול לשמור--זה הוא קרוב לה.  שניהן יכולין לשמור אותו, או שניהן אינם יכולים לשמור אותו--זה הוא מחצה למחצה.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך