משנה תורה לרמב"ם -> ספר אהבה -> הלכות תפילה וברכת כוהנים

הלכות תפילה פרק ז

א  כשתיקנו חכמים דברי תפילות אלו, תיקנו ברכות אחרות לברך אותן בכל יום; ואלו הן:  כשייכנס אדם למיטתו לישן בלילה, מברך:  ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, המפיל חבלי שינה על עיניי, ומאיר לאישון בת עין; יהי רצון מלפניך ה' אלוהיי, שתצילני מיצר רע, ומפגע רע, ואל יבהלוני חלומות רעות ולא הרהורים רעים, ותהיה מיטתי שלמה לפניך, ותעמידני ממנה לחיים ולשלום, והאירה עיניי פן אישן המוות; ברוך אתה ה', המאיר לכל העולם.

ב  וקורא פרשה ראשונה מקרית שמע, ויישן; ואם אנסתו שינה--קורא אפילו פסוק ראשון או פסוקי רחמים, ואחר כך יישן.

ג  בשעה שייקץ בסוף שינתו, מברך והוא על מיטתו כך:  אלוהיי, הנשמה שנתת בי טהורה--אתה בראתה, ואתה יצרתה, ואתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי, ואתה עתיד ליטלה ממני, ואתה עתיד להחזירה לי לעתיד לבוא; וכל זמן שהנשמה בקרבי, מודה אני לפניך ה' אלוהיי, ריבון כל המעשים; ברוך אתה ה', המחזיר נשמות לפגרים מתים.

ד  כששומע קול התרנגול--מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, הנותן לשכווי בינה להבין בין יום ובין לילה.  כשלובש בגדיו--מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, מלביש ערומים.  כשמניח סדינו על ראשו--מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, עוטר ישראל בתפארה.  כשמעביר ידיו על עיניו--מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, פוקח עיוורים.  כשיישב על מיטתו--מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, מתיר אסורים.  כשמוריד רגליו מן המיטה ומניחן על הארץ--מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, רוקע הארץ על המים.  כשעומד--מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, זוקף כפופים.  כשנוטל ידיו--מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים.  כשרוחץ פניו--מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, המעביר שינה מעיניי ותנומה מעפעפיי; יהי רצון מלפניך ה' אלוהיי ואלוהי אבותיי, שתרגילני לדבר מצוה, ואל תרגילני לדבר עבירה, ותשלט בי יצר טוב, ואל תשלט בי יצר רע, ותחזקני במצוותיך, ותיתן חלקי בתורתך, ותיתנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואיי, ותגמלני חסדים טובים מלפניך; ברוך אתה ה', גומל חסדים טובים.

ה  וכל זמן שייכנס אדם לבית הכיסא--אומר קודם שייכנס, התכבדו מכובדים קדושים, משרתי עליון, שמרוני והמתינו לי עד שאיכנס ואצא, כי זה הוא דרכן של בני אדם.  ואחר שייצא--מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר יצר את האדם בחכמה, וברא בו נקבים נקבים וחללים חללים, מהן פתוחים ומהן סתומים, שאם ייסתם אחד מהן או ייפתח, אינו יכול להתקיים אפילו שעה אחת; ברוך אתה ה', רופא כל בשר ומפליא לעשות.

ו  כשחוגר חגורו--מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אוזר ישראל בגבורה.  כשלובש מנעלו--מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שעשה לי כל צרכיי.  כשמהלך לצאת לדרך--מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, המכין מצעדי גבר.  ומברך אדם בכל יום--ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שלא עשני גוי; ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שלא עשני עבד; ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שלא עשני אישה.

ז  שמונה עשרה ברכות אלו, אין להן סדר, אלא מברך כל אחת מהן על דבר שהברכה בשבילו, בשעתו.  כיצד--הרי שחגר חגורו והוא על מיטתו, מברך אוזר ישראל בגבורה; שמע קול התרנגול אחר כך, מברך הנותן לשכווי בינה.  וכל ברכה מהן שלא נתחייב בה, אינו מברך אותה.

ח  כיצד:  לן בכסותו, אינו מברך כשעומד מלביש ערומים; הלך יחף, אינו מברך שעשה לי כל צרכיי.  ביום הכיפורים ובתשעה באב, שאין שם רחיצה, אינו מברך על נטילת ידיים, ולא המעביר שינה מעיניי.  אם לא נכנס לבית הכיסא, אינו מברך אשר יצר את האדם.  וכן בשאר ברכות אלו.

ט  נהגו העם ברוב ערינו, לברך ברכות אלו כולן זו אחר זו בבית הכנסת, בין נתחייבו בהן, בין לא נתחייבו בהן.  וטעות היא, ואין ראוי לעשות כן.  ולא יברך אדם ברכה, אלא אם כן נתחייב בה.

י  המשכים לקרות בתורה קודם שיקרא קרית שמע, בין קרא בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה--נוטל ידיו תחילה, ומברך שלוש ברכות, ואחר כך קורא; ואלו הן:  ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה.  הערב נא ה' אלוהינו, את דברי תורתך בפינו ובפיפייות עמך כל בית ישראל, ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך כל בית ישראל לעולם, יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה; ברוך אתה ה', נותן התורה.  ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו; ברוך אתה ה', נותן התורה.

יא  בכל יום, חייב אדם לברך שלוש ברכות אלו, ואחר כך קורא מעט מדברי תורה.  ונהגו העם, לקרות ברכת כוהנים; ויש מקומות שקורין "צו את בני ישראל" (במדבר כח,ב); ויש מקומות שקורין שתיהן.  וקורין פרקים או הלכות מן המשנה, או מן הברייתות.

יב  ושיבחו חכמים, למי שקורא זמירות מספר תילים בכל יום ויום, והן מ"תהילה, לדויד" (תהילים קמה,א), עד סוף הספר.  וכבר נהגו העם לקרות פסוקים לפניהן, ולאחריהן; ותיקנו חכמים ברכה לפני הזמירות, והיא ברוך שאמר, וברכה לאחריהן, והיא ישתבח.  ואחר כך מברך על קרית שמע, וקורא קרית שמע.

יג  יש מקומות שנהגו לקרות בכל יום אחר שמברכין ישתבח, שירת הים, ואחר כך מברכין על שמע; ויש מקומות שקורין שירת האזינו; ויש יחידים, שקורין שתי השירות:  הכול לפי המנהג.

יד  חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, בין היום והלילה.  ומה הן מאה ברכות אלו:  שלוש ועשרים ברכות שמנינו בפרק זה, ושבע ברכות של קרית שמע שחרית וערבית שלפניה ושלאחריה; וכשמתעטף בציצית, מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להתעטף בציצית; וכשלובש תפילין, מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין; ושלוש תפילות, בכל תפילה מהן שמונה עשרה ברכות.  הרי שישה ושמונים ברכות; וכשהוא אוכל שתי סעודות בכל יום, מברך ארבע עשרה ברכות, שבע בכל סעודה--אחת כשנוטל ידיו תחילה, ועל המזון אחת בתחילה ושלוש בסוף, ועל המים לפניו ולאחריו, הרי שבע.

טו  בזמן הזה שתיקנו ברכת המינין בתפילה, והוסיפו הטוב והמטיב בברכת המזון--נמצאו חמש ברכות יתרות.  בשבתות וימים טובים שהתפילה שבע ברכות, וכן אם לא נתחייב בשאר ימים בכל הברכות האלו, כגון שלא ישן כל הלילה, ולא התיר חגורו, ולא נכנס לבית הכיסא, וכיוצא באלו--צריך להשלים מאה ברכות מברכות של פירות.

טז  כיצד--אוכל מעט ירק, ומברך לפניו ולאחריו; וחוזר ואוכל מעט מפרי זה, ומברך לפניו ולאחריו, ומעט מפרי זה, ומברך לפניו ולאחריו.  ומונה כל הברכות, עד שמשלים מאה ברכות בכל יום.

יז  סדר תפילות, כך הוא:  בשחר, משכים אדם ומברך ברכות אלו, וקורא הזמירות ומברך לפניהן ולאחריהן.  וקורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ומדלג הקדושה מברכה ראשונה שלפניה, שאין היחיד אומר קדושה; וכשהוא חותם גאל ישראל, מיד יעמוד כדי שיסמוך גאולה לתפילה, ומתפלל מעומד כמו שאמרנו.  וכשישלים, יישב וייפול על פניו, ומתחנן; ומגביה ראשו, ומתחנן מעט והוא יושב, בדברי תחנונים.  ואחר כך יקרא "תהילה, לדויד" (תהילים קמה,א), ויתחנן כפי כוחו, וייפטר למעשיו.

יח  ובתפילת המנחה, מתחיל לקרות "תהילה, לדויד" (תהילים קמה,א), מיושב; ואחר כך עומד, ומתפלל תפילת המנחה; וכשמשלים, נופל על פניו, ומתחנן; ומגביה ראשו, ויתחנן מעט, וייפטר למעשיו.

יט  ובתפילת הערב, קורא קרית שמע ומברך לפניה ולאחריה, וסומך גאולה לתפילה, ומתפלל מעומד; וכשישלים, יישב מעט וייפטר.  ואם התחנן אחר תפילת ערבית, הרי זה משובח; ואף על פי שמברך השכיבנו אחר גאל ישראל, אינה הפסקה בין גאולה לתפילה, והרי שתיהן כברכה אחת ארוכה.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך