בראשית פרק לח, פסוק יב
וַיִּרְבּוּ, הַיָּמִים, וַתָּמָת, בַּת-שׁוּעַ אֵשֶׁת-יְהוּדָה; וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה, וַיַּעַל עַל-גֹּזְזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי--תִּמְנָתָה.
- רש"י
- ויעל על גוזזי צאנו - ויעל תמנתה לעמוד על גוזזי צאנו
- רמב"ן
- ויעל על גוזזי צאנו - היה עולה שם תמיד להתנחם שישים לבו בצאן וישכח רישו, והוגד לתמר כי הוא עולה שם בכל יום תמיד, וארבה לו באחד הימים. או שהיה יהודה גדול בארץ, והיו מתקבצים לו שם לעשות משתה בעת הגיזה כמשתה המלך, והיו העניים הולכים שם, והוגד לה טרם עלותו
