 |
תלמוד ירושלמי  סדר נזיקין שבועות
מסכת שבועות פרק ה
דף כז, ב פרק ה הלכה ו משנה המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית משביעך אני ואמר אמן פטור אמר לו חבירו חבלתה בי ועשית בי חבורה והוא אומר לא חבלתי ולא עשיתי משביעך אני ואמר אמן חייב אמר לא עבדו היפלתה את שני וסימיתה את עיני והוא אומר לא היפלתי ולא סימיתי משביעך אני ואמר אמן פטור זה הכלל כל המשלם על פי עצמו חייב ושאינו משלם על פי עצמו פטור:
דף כז, ב פרק ה הלכה ו גמרא רבי יצחק שאל מהו שישלים דמי העבד מפיו. ומה צריכה ליה. כל שלשים קנס או יותר בדמיו קנס. אין תימר כל שלשים קנס אין משלם אין תימר יותר בדמיו קנס משלם. תמן תנינן המית שורך עבדי והוא אומר לא המית משביעך אני ואמר אמן פטור. א"ר חגיי קומי ר' יוסי תיפתר שהמית עבד מוכה שחין. א"ל ומורד בתריה המית שורך בני והוא אומר לא המית משביעך אני ואמר אמן חייב. ופתרה במוכה שחין ויהא פטור לית יכיל דתנינן המית בן חורין נותן שוייו. א"ר עזרה קומי רבי מנא תיפתר כמאן דמר ונתן פדיו נפשו של ניזק. א"ל אין כמאן דמר ונתן פדיון נפשו של ניזק כולו קנס. מהו שיאמר לו צא ידי שמים נישמעינה מן הדא מעשה ברבן גמליאל שהפיל שן טבי עבדו אתא גבי רבי יהושע א"ל טבי עבדי מצאתי עילה לשחררו אמר לית בידך ואין קנסות אלא בעדים ובבית דין הדא אמרה שאין אומרים לו צא ידי שמים. ר' גמליאל בי ר' אילעאי בעא קומי ר' מנא רבן גמליאל כמאן דאמר מותר לשחרר. אמר ליה גרמה אמרה שאסור לשחרר דלא כן היה לו לשחררו משעה ראשונה:
|
