 |
תלמוד ירושלמי  סדר נשים נדרים
מסכת נדרים פרק א
דף א, ב פרק א הלכה א גמרא ולית לרבי עקיבה כן. אית ליה כולה מתמן אית ליה. מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו. והלא הערכין והחרמין והתמורות והקדישות בפרשה היו ולא תנינן כינויי ערכין וכינוי תמורות והקדשות. ואילו תנינן מה הוינן מיתני ערפין ערצין ערקין. תמופה תמרנה תמוקה. הנדר הגזר הגרם ניחא כמאן דאמר סתם חרמים לבדק הבית. ברם כמאן דאמר סתם חרמים לכהנים. ולמה לא תנינן כינויי תרומה. ואילין תנינן מה הוינן מיתני תרופה תרוצה תרוקה. ר' יעקב בר אחא אמר איתפלגון ר' יוחנן ור' אלעזר דר' יוחנן אמר לוקין על האיסרות ר' אלעזר אומר אין לוקין. א"ר יעקב בר אחא כך משיב ר' יוחנן את ר' אלעזר על דעתך דאת אמר אין לוקין על האיסרות. והא תנינן המודר הנייה מחבירו ונכנס לבקרו לא יכנס. א"ר ירמיה שנייה היא תמן מפני דרכי שלום. ר' יוסי בעי אם מפני דרכי שלום אפילו בשבועות יהא מותר. ותנינן נדרים אסור ושבועות מותר. אי זה איסור ככר זה עלי כיום שמת בו אבא כיום שנהרג בו פלוני כיום שראיתי ירושלים חריבה זהו איסר שאמרה התורה. ר' בא בשם רבי יוחנן ורב תריהון אמרין והוא שיהא נדור באותו היום. ר' יוסי בעי אם בשיהא נדור באותו היום למה לי איסר וימר כאותו היום איסר זו שבועה מבטא זו שבועה. אם אומר את איסר זו שבועה חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. איסר זו שבועה ותמר אם אומר את כן. א"ר אלעזר תרין תניין אינון. א"ר ירמיה חד תניי הוא אמרו בלשון נדר את תופסו בלשון נדר. אמרו בלשון שבועה את תופסו בלשון שבועה.
|
